טל דרור
נפל בשנת 2024, בגיל 19
מוגש על ידי אורית, אמא
ארגז
קבלת הארגז
הרגע בו קיבלנו את הארגז לווה בהרבה ציפיה דרוכה.
קצינת הנפגעים נכנסה לביתינו עם ארגז כחול וגדול. פתחנו אותו בחשש גדול. להפתעתנו, בארגז הייתה מונחת שקית אחת בלבד, אטומה,
שהכילה מכנס אחד ובתוכו ארנק, חוגר ואולר קטן. היינו המומים.
יתר הציוד לא נמצא עד היום. ניסינו רבות לאתרו ללא הצלחה. התשובה שקיבלנו שכל הציוד כולל הטלפון שלו התפוצצו ושהמכנס זה הדבר היחיד שנמצא.
חפץ מהארגז שתפס אותך
בתוך הארנק היה פתק בכתב ידו של טל שבו היה רשום
"אין תחושות-יש מחוייבות",
משפט שאמר סרן איתי כהן הי"ד וטל התחבר אליו.
איפה הארגזים מונחים היום?
22.5.2025
הארגז נמצא מתחת לשולחן הכתיבה בחדרו של טל
מה המקום של הארגז בחיים שלך היום?
מאחר ובארגז היה הרבה מקום אחסון, אנחנו מכניסים לתוכו דברים שאנחנו רוצים לשמור. זה ארגז של געגוע, כאב והחמצה אבל גם עם ארגז של אהבה
על טל ועל חפץ
בארגז היום יש הרבה חפצים שהתהוו לאחר שטל נהרג, בין היתר כתבים שמצאנו לאחר לכתו. למשל, כתב שהוא מתגייס למען רעיון,
הרעיון של עם ישראל ומדינת ישראל ושהוא מבין שבחיים יש רעיונות שגדולים יותר מהאינדיבידואל, גדולים יותר ממנו, ושהוא מוכן לתת את כל כולו למען המטרה הנעלה הזאת.
על טל
טל דרור נולד וגדל בירושלים, בן לאורית ורמי, אח למאיה ורואי, בן זוג למולי.
טל למד בבית הספר בויאר ולאחר סיום הלימודים הצטרף כחניך למכינת קול עמי, מטעם הסוכנות היהודית, בבית רימון. המשפחה היתה הכל עבורו,
הוא העריץ את הוריו והוא לקח את תפקיד האח הבכור מאד ברצינות.
הוא היה החבר הכי טוב של אחיו וב 19 שנותיו נתן למשפחתו חיבוקים ואהבה לחיים שלמים. טל היה ילד מאד חכם וחריף. הוא הצטיין בלימודים והיה לו ידע רחב במגוון תחומים והיה אפשר לדבר איתו על הכל. הוא לא בזבז יום בחייו. הוא אמר שכל יום שהוא הולך לישון הוא יודע שעשה משהו או למד משהו חדש שיקדם אותו ליום הבא. הוא היה מוקף בחברים, כריזמטי, ספורטאי, שחקן שחמט, יפה תואר, דמות להערצה. לטל היתה רגישות חברתית מאד גבוהה. הוא תמיד ידע לזהות את החלש, לפרגן ולהעצים, לגרום לאנשים למצוא בתוכם את הכוחות הפנימיים שלהם שיובילו אותם להצלחות. הוא הציל ילדים מחרם וישב עם הומלס לארוחה כדי שלא ירגיש בודד. כשטל נשאל למה הוא התגייס, הוא כתב: "אחרי ה 7.10 הבנתי שבחיים יש רעיונות שיותר גדולים מהאינדיבידואל, ואני מאמין בלב שלם שהרעיון של עם ישראל גדול יותר ממני. אני מקווה שאני אצליח לגרום לשינוי חיובי בזמן שירותי בצבא למען המטרה הנעלה הזו". שנה בדיוק לפני שנפל, בטיול סוכות של המכינה למאגר בנטל, התגבשה בו תובנה מהותית והוא כתב שהבין את ערך הרעות לעומקו. שתמיד הוא יתן את עצמו ולא ישב מנגד, גם אם קשה או לא מתחשק. באופן סמלי, טל נפל שנה לאחר מכן, בראש השנה, סמוך מאד למאגר בנטל. הוא נתן את כל כולו בדיוק במקום שבו הוא הבין כמה הערך הזה חשוב. יום לפני שנפל כתב למולי, בת זוגו, שהתאכזבה שהוא סוגר את החג בבסיס: ""לגבי המלחמה זה מאוד קשה ומפחיד, אבל תזכרי שאנחנו נמצאים במקום שאנחנו יכולים להשפיע. תנצלי את העצב והכאב של מה שקורה למדינה ולעם שלנו ותהפכי את זה למוטיבציה שלך ברגעים הקשים. בגלל זה פחות קשה לי כשאני סוגר את החג, אני רואה משמעות." משפחתו לוקחת מילים אלו כצוואה לבחירה בחיים ומציאת מוטיבציה להמשיך לאורו הגדול של טל, למרות הקושי. כשטל היה בן 5 הוא אמר למשפחתו "אני אוהב אתכם עד החלל בחזקת אינסוף" מכאן, שהאהבה הזו היא אינסופית, שחולשת מעבר למימדים של מרחב וזמן. טל נפל בגיל 19 שנים, בראש השנה, מפגיעת כתב"מ שהגיע מעיראק ופגע במגורים בבסיסו ברמת הגולן בזמן שישן. יהי זכרו ברוך