מתן ניסים כהן
נפל בשנת 2014, בגיל 21
מוגש על ידי הודיה, אחות
3 ארגזים
קבלת הארגז
אם אני זוכרת נכון, זה היה לקראת ה30. זה עוד דבר שהפך את המוות שלו לאמיתי. בעיקר עצוב מאוד. ההכרה שהוא לא איתנו ושאלו החפצים שלו. למתן לא היו הרבה חפצים אבל זה כן היה איזה צוהר לעולם שלו בצבא שהיה מרוחק מאיתנו. ניסיון לחפש משהו ממנו תשובות לשאלות שנשארו בלי תשובה. חיבור אליו, קשר שלא יחזור. ניסיון להיאחז בריח, בזה שאלו חפצים שלו שנגע בהם שהיו שייכים לו
חפץ מהארגז שתפס אותך
יש את המצעים של בית״ר ירושלים שיש שם. כאילו הופכים אותו ל״רגיל״ אוהד בית״ר. נראה לי בעיקר הארנק שניסינו לחפש בו דברים, רמזים, קשר אליו ואל מה שעבר עליו. למרות שיש בו בעיקר דברים רגילים שיש בארנק.
היו שם 50 ש״ח שלקחנו לשים לעילוי נשמת אבל השטר המקורי אצלי בתיק כאילו חלק ממנו, משהו שהוא נגע בו שנשאר איתי
איפה הארגזים היום
31.5.25
בחדר שלו, בבית של ההורים. כבר 10 שנים שלא פינינו את הארגזים
מה המקום של הארגז בחיים שלך היום?
31.5.25
זה כבר מאוד טבעי. ממש חלק מהחפצים בחדר. אפילו לפעמים שמים על הארגזים כל מיני דברים כאילו זה מתלה (בגדים לגיהוץ, תיק, שקיות)
על מתן
מתן היה סמל מחלקה בגדוד שקד בגבעתי. אחרי מבצע צוק איתן (אולי זה התחיל עוד קצת לפני) נקלע לקושי נפשי. כשהבנו שהוא במצוקה ושמשהו עובר עליו, ניסינו לעשות מה שאפשר לנסות לעזור לו. הוא היה מורעל על הצבא ולא שיתף איתנו פעולה, היה פרפקציוניסט ולא הסכים לקחת חופש מהצבא, התעקש להמשיך לתפקד ״כרגיל״ החמיר מאוד עם עצמו ולא יכל להיות פחות ממושלם. בראש השנה כשסגר חג של ארבעה ימים בכיסופים, בשבת בצהריים נפל בהתאבדות.